החלטה בתיק ת"א 53424-12-10

1.         ביום 29.3.12  עתרו הנתבעים  להורות על חיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות המשפט, ככל שתחוייב בהן, בסך של 900,000 ש"ח, בהסתמך על הוראות סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: " חוק החברות").

2.         התובעת, חברה פרטית בע"מ, המכונה "AEROTEL", מאוגדת בישראל, ולה 6 בעלי מניות, כעולה מדו"ח רשם החברות (ר' נספח א' לתגובת התובעת לבקשה, דו"ח רשם החברות מיום 10.4.12, להלן: "החברה").

ביום 30.12.10 הגישה החברה תובענה כנגד המבקשות, בטענה כי הן עושות שימוש מיפר בפטנט רשום, אשר בבעלותה.

3.         בעלי-הדין שטחו  את טענותיהם בשלל כתבי בי דין (סה"כ 7!): תגובת המשיבה לבקשה מיום 2.5.12; תגובת המבקשות לתגובה מטעם המשיבה, מיום 28.5.12; המשיבה הגישה תגובה נוספת מצידה, ביום 11.6.12; לכך השיבו המבקשות בבקשת רשות להשיב מיום 12.6.12- המפרטת את נימוקי התשובה; המשיבה העבירה אף היא תגובתה לבקשה זו ביום 17.6.12. ב- 20.6.12 הגישו המבקשות תגובתן לתגובת המשיבה מיום 17.6.12 לבקשתן למתן רשות להגשת תשובה לתגובת המשיבה מיום 11.6.12 בבקשה לחיוב בערובה.

4.         המחלוקת המרכזית בין הצדדים בסוגיה דנן נוגעת למצבה הכלכלי של התובעת. הנתבעות טענו, כי התובעת נמצאת בקשיים כלכליים וכי היא נעדרת כל פעילות עסקית ממשית, באופן, שלשיטתם, יקשה על גביית הוצאות המשפט מן התובעת, במידת הצורך.

התובעת טוענת, כי מצבה הכלכלי איתן ואף מצוין, כי היא בעלת נכסים רבים, פעילות עסקית ענפה ותזרים מזומנים בהיקף משמעותי. לתמיכה בטענותיה צירפה המשיבה דוחותיה הכספיים בעבור השנים 2007-2010, חוות דעת מטעם רואה החשבון של החברה, אלי אמרוסי, הנוגעת למצבה הכלכלי כיום, וכן תצהיר מטעמו של רואה החשבון.   הנתבעות מתנגדות להגשת חוות הדעת והתצהיר מטעמו של רואה החשבון, מאחר ואלה הוגשו בשלב מאוחר ולא יחד עם הגשת התגובה לבקשה, מיום 2.5.12, ואף לאחר הדיון בע"פ.

דיון והכרעה

5.       סעיף 353א' לחוק החברות קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

6. על הרציונאל העומד בבסיסו של הסעיף האמור, ופרשנותו עמד בית המשפט העליון (כב' השופט ד"ר א' גרוניס) בעניין נאות אואזיס מלונות:

"... נדמה, כי הכוונה [...] הינה לחזקה שהייתה קיימת, לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות. הרציונל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים. חזקה זו ניתנת לסתירה כיום על פי שתי דרכים חלופיות המוצגות בסעיף 353א לחוק החברות. על פי החלופה האחת, החזקה תיסתר אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין. אין חולק, כי במקרה דנא לא הוכיחה זאת המבקשת. אף המבקשת בדבריה מאשרת כי ייתכן שלא יהיה ביכולתה לשלם את הוצאותיהם של המשיבים, אם התביעה נגדם תידחה. זאת ועוד, לא הוכח כי קיימים בידי המבקשת נכסים, מלבד נכס מקרקעין לגביו קיים כינוס נכסים. על פי החלופה השנייה, החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. משמע, בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 900-899 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647 (1990))".

- רע"א 10905/07 - נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר   13.7.200, סעיף 6, הדגשה הוספה

http://elyon1.court.gov.il/files/07/050/109/s05/07109050.s05.htm

7.       נכסיה של התובעת, כחברה בע"מ, הם המקור היחיד ממנו יכולים להיפרע נושיה. התובעת הגישה כנגד הנתבעות תביעה מורכבת בסכום משמעותי, אשר, ככל הנראה, כרוכה בהוצאות משפטיות לא מבוטלות בניהולה. מצבה הכלכלי, על פי המסמכים שהוצגו בשלב מקדמי זה לפני בית המשפט (לא התקיימו חקירות בעל-פה של מצהירים) הוא עמום. על פי הנתונים הפיננסיים של החברה נכון לשנת 2010, עיקר נכסיה של המשיבה הם ניירות ערך סחירים, אשר לא ברור כי שוויים גבוה מסך התחייבויותיה ומהבטוחות שניתנו לנושיה, ובפרט בהתייחס לשמונה השעבודים הרשומים על פי דו"ח רשם החברות. יתרה מכך: התובעת לא סיפקה אינדיקציה ברורה למצבה הפיננסי העדכני כיום.

התובעת הציגה תמונה חלקית בנוגע למצבה הכלכלי העדכני, וזאת בשים-לב לאי- הצגת הדינים-וחשבונות הכספיים שלה החל משנת 2011. גם התמונה העולה מן הדו"חות אשר הוצגו, בעבור שנים קודמות, מראה כי החברה נמצאת בהפסדים כספיים.  לא ברור האם נכסיה והכנסותיה השוטפות עולים על סך התחייבויותיה לנושים השונים.

8.       בענייננו המסקנה בשלב זה היא, כי  מצבה הכלכלי של החברה התובעת אינו ברור דיו. מן הנתונים שהוצגו עולה כי יתכן והחברה נמצאת בקשיים כלכליים.  הנתונים אינם מספקים תמונה מלאה.   לא למותר להדגיש, כי המידע המלא בהקשר הנוכחי מצוי בידיעתה המלאה של התובעת.  יש משמעות גם למה שלא נאמר או הוגש.

אין מחלוקת כי התובעת לא הוכיחה שמצבה הכלכלי טוב ואיתן דיו. מנגד אין ראייה, כי המשיבה כה חסרת אמצעים, עד כדי היותה חדלת פירעון, באופן שיוביל להימנעותה מתשלום הוצאות משפט בהליך זה, אם יוטלו עליה. 

במצב האמור, על מנת להביא לאיזון המתבקש בענייננו בין האינטרסים המתנגשים דנן יש לחייב את התובעת בערובה כספית להבטחת הוצאות משפט ככל שתחוייב בהן, כאשר השיקולים דלעיל באים לידי ביטוי בקביעת גובה הערובה.